גישור
הפתרון החכם והזול לסכסוך בין 2 צדדים ויותר.
– מיקוד הגישור הוא במציאת פתרון לסכסוך
– המגשר נמצא שם רק כדי לעזור ואין לו כל סמכות הכרעה.
– הצדדים מנהלים דו שיח
– ללא קשר לעובדות המוצקות
– הצדדים מחליטים על זהות המגשר
– ניתן בכל שלב לפרוש מהתהליך
– הצדדים מסכימים ביחד על הפתרון
– האפשרויות האחרות עדין קיימות
– הליך חסוי וללא השפעה על הליך משפטי.
– חסכון של זמן וכסף
האם כל עניין יכול להתדיין במסגרת הגישבור?
לעניין זה, מומלץ לקרוא את פס”ד של כבוד השופטת פרוקצ’יה. כבוד השופטת פרוקצ’יה עיגנה את ההלכה בכל הקשור לסכסוכים הכשרים להתברר בבוררות בהחלטתה ב-רע”א 5771/07 יורם קדמן נ.ישע-ארגון עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע”מ והם-עניינים בעלי אופי “חוקתי” אינם ניתנים להכרעה בבוררות לאור הוראות סעיף 3 לחוק הבורות התשכ”ח- 1968. הסכמתם של צדדים אינה יכולה להכשיר את הדיון בעניינים אלה במסגרת בוררות. מאידך- הכרעה מקרית בשאלה בעלת “אופי חוקתי” העולה במסגרתה של בוררות אינה שוללת את הפעלת המנגנון הדיוני של הבוררות. כאשר בוררות הינה הליך הכרעה מוסכם, היוצר מנגנון חסכוני, יעיל ונוח להכרעה בסכסוך- יש לתת תוקף ונפקות להסכם בוררות על פני ביטולו. עם זאת, חשיבות הדברים הנ”ל אינה גורעת מהצורך להביא עניינים בעלי אופי עקרוני כללי להכרעה בערכאה שיפוטית. נושאים שיש בהם חשיבות עקרונית המשפיעה על ציבור גדול, יוכרעו בערכאות המשפטיות ולא במסגרות פרטיות המנותקות לא אחת מכללי המשפט המהותי וסדרי הדין ונעדרת שקיפות ציבורית ומערכות פיקוח ובקרה הטבועות בפונקציה השיפוטית הרגילה. סיווג עניין כחוקתי יעשה באופן קזואיסטי- כאשר החלת מגמה זאת תעשה בצמצום כדי לקיים ככל הניתן הסכם בוררות הקיים בין הצדדים בסכסוך.
גישבור
הליך הגישבור (חיבור של המילים “גישור” ו”בוררות”; באנגלית: Med-Arb) מהווה אלטרנטיבה יעילה לניהול קונפליקטים בדרך של הסכמה ושיתוף פעולה. מדובר באחד מן ההליכים האלטרנטיביים ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט (ADR – Alternative Dispute Resolution).
הליך הגישבור פותח כמענה לחסרונותיה של השיטה האדברסרית, שהיא שיטה לוחמנית ותחרותית, הנוהגת בישראל כיום. לעומתה, הליך הגישבור הוא נושא הדגל של עקרונות הגישה השיתופית והמודרנית אשר מגייסת את הצדדים לטיפול משותף במחלוקות שהתגלו ביניהם. בתחום המשפחה ישנו קושי להגיע לפתרון בעיקר ממניעים פסיכולוגיים שדורשים התייחסות הולמת. ללא מחסומים, במסגרת הגישבור ניתן להציע הצעות ולהגיע להסכמות והכל בדיסקרטיות וחשאיות מלאה. ניתן להגיע להסכם תוך זמן קצר יחסית ובכמה מפגשים בלבד, כאשר מסגרת הזמנים נקבעת כבר בתחילת התהליך.
גישבור מתחיל כגישור רגיל והופך לבוררות אם הצדדים לא מצליחים להגיע להסכמה. המגשר שמתחיל את ההליך הופך לבורר.
שלבים בהליך הגישבור:
שלב א’ – הליך גישור שבמסגרתו ינסו הצדדים לפתור את המחלוקות בניהם בעזרתו של המגשר על דרך הפשרה כחלק מהליך הגישור.
על המגשר חלה חובת חיסיון כלפי כל שנאמר בגישור ואינו יכול להעיד בבית המשפט בכל הנוגע לסכסוך. הגישור, מלבד היותו כלי חשוב ויעיל ליישוב סכסוכים, מייצג שפה חדשה-“הגישורית”, המושתתת על הסכמה, שיתוף פעולה וכבוד הדדי.
ככל והליך הגישור יסתיים ללא פתרון בשלמותו יעברו הצדדים במסגרת הליך הגישבור לסמכותו של המגשר בכובעו כבורר.
שלב ב’ – למעשה בשלב זה מפקיעים הצדדים את סמכות ההכרעה מידיהם (במסגרת הגישור) ומפקידים אותה בידיו של המגשבר-הבורר. סמכות זו, מטילה על הבורר אחריות כבדה ומחייבת אותו לשמור על כללי התנהלות המאפיינים הליך שיפוטי. אפשר להתדיין בבתי המשפט השונים בהליך משפטי ארוך ומייגע, ואפשר לברר את המחלוקות במהירות, ביעילות ובעלות נמוכה מעלותו של ניהול הליך משפטי – באמצעות הליך הגישבור.
מהי בוררות?
בוררות היא הליך במסגרתו מוכרע סכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט, באמצעות אדם (או כמה) המשמשים בוררים. להבדיל מהליך של “גישור”, בו יכול המגשר לבצע רק פעולת “גישור” כאמור לעיל, כלומר לנסות ולהביא את הצדדים לכדי הסכמה, תפקידו של הבורר הוא לשמוע את טענות הצדדים ולהכריע בסכסוך, ממש כמו שופט בבית המשפט. מעמדו של הבורר, בהליך הבוררות, וכן לצורך סיומו של הליך הגישבור, הינו כשופט, אשר פסיקתו מחייבת את הצדדים.
גישבור הוא הליך גמיש ויצירתי המאפשר לצדדים לסייע את הסכסוך מבלי לפנות לערכאות השיפוטיות, תוך שמירת החופש והעצמאות לסיפוק צרכיהם הייחודיים וזכותם להגדרה עצמית, אוטונומית.
עו”ד יוסף ויצמן, בעלים ומיסד משרד עורכי דין יוסף ויצמן, המשנה לראש לשכת עורכי הדין ומחבר הספר “מעשה והלכה” והוא נחשב בר-סמכא בתחום.
עו”ד מיכה גדרון אשר מתמחה בתחום התכנון והבנייה על כל רבדיו, והוא נמנה עם המשרדים המובילים בתחום בעברו שימש כיו”ר ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה של מחוז תל אביב. עו”ד גדרון כתב, יחד עם פרופ’ נמדר, את הספר “תמ”א 38”, הספר המוביל בתחום, והוא נחשב בר-סמכא בתחום.
הליך הגישור הינו הליך ארוך שלא פעם ניתן לאמר כי לא רואים את האור בקצה המנהרה. לא פעם אנו יכולים לראות כי הצדדים הציגו את כל האינטרסים שלהם והכל גלוי וברור, אך אף על פי שהפתרון קרוב מתמיד, הצדדים ממשיכים להתדיין ולא פעם חוזרים על אותם טענות ללא כל טעם וללא כל סיוע אמיתי על מנת להגיע לפתרון מלא. כאן המקום של המגשבר, אשר יש בידיו הידע והניסיון בגישור ובוררות, להביא את הצדדים להחלטה במסגרת הליך בוררות, בהסכמת הצדדים כחלק מההליך, ולמעשה להכריע בתיק. על אף האמור בתקנה 5 (ח) לתקנות בית המשפט (גישור), התשנ”ג-1993, קיימת אפשרות למגשר להתמנות, בהסמת הצדדים, כבורר בסכסוך שביניהם. כחלק מהליך הגישבור, הצדדים ברורים מראש ועדיפים מאחר וברור לצדדים בתחילת ההליך שהמגשר למעשה יכול לשמש בחלק השני ככל ולא יסתיים ההליך במסגרת הגישור להיות בורר בין הצדדים והצדדים נותנים את ההסכמה לאמור עוד בתחילת ההליך..
כל חילוקי הדעות בין הצדדים שיתגלעו בקשר להסכם זה, או לביצועו, או ליישומו, לרבות ההכרעה לעניין היקף תחולת הגישבור, יתבררו במסגרת הליך גישבור בפני מגשר ו/או בורר ו/או מגשבר אשר ימונה על ידי הצדדים למחלוקת.
על הגישור יחולו הוראות אלה :
על הבוררות יחולו הוראות אלה :
1. חוק הבוררות
צדדים המסכימים למסור סכסוך להכרעה בהליך גישבור שיערך ע”י עו”ד אברהם ללום ייראו כמסכימים לכך שההליך ינוהל על – פי הכללים הרלוונטיים לשלב ההליך (גישור ומעבר לבוררות). הצדדים לסכסוך יהיו רשאים לקבוע מראש את אופן הערעור על פסק הבוררות. משמע, עליהם לבחור אחת מהחלופות הבאות למסלולי הערעור, קרי, פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור על פי הוראות סעיף21 א` או סעיף 24 או סעיף 29 ב` לחוק הבוררות, התשכ ” ח-1968 והתוספות לחוק.
השיקולים הכלליים שבית המשפט ישקול בבואו לתת צו זמני מבוססים על איזור בין האינטרסים של הצדדים. המסגרת הדיונית לעניין התנאים הדרושים למתן סעד זמני, נקבעה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984, שלפיה ינתן הצו אם שוכנע בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה ובקיום תנאים נוספים שנקבעו בתקנות ובהלכה הפסוקה שעיקרם, נוסף על קיום הזכות המהותית, ברמה של זכות לכאורה גם את דבר חיוניות הסעד ועד כמה הכרחי מתן הסעד ברופן שמצדיק את התערבות בית המשפט בשלב כה מוקדם. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד-1984, אשר קובעת כי:
(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובעה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאי, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר.
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.”
התנאי העיקרי הוא שביהמ”ש ישתכנע בקיומה של עילת תביעה. השאלה הראשונה, איפה נוגעת לטיב התביעה וסיכוייה. זהות הסעד בין זה המבוקש מסגרת הסעד הזמני והסעד המבוקש בתובענה אין בו כשל כשלעצמו בכדי למנוע את מתן הסעד הזמני ואם שוכנע ביהמ”ש שעילת התובע לכאורה מבוססת וכי מאזן בנוחות נוטה לטובתו, אין בזהות הסעד כדי לשלול את מתן הסעד. שיקול נוסף נוגע למאזן הנזק. ביהמ”ש צריך להשתכנע בקיומו של נזק ממשי למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני ולשקול אותו לעומת הנזק שיגרם לצד השני אם יינתן הסעד הזמני. שיקול המידתיות וגם שיקולי נזק לצד שלישי יילקחו בחשבון. שיקול זה משיק לשיקול בדבר מאזן הנוחות, אי הנוחות שתגרם לתובע אם לא יינתן הצו לעומת אי הנוחות שתגרם לנתבע אם יינתן הצו ומהו הנזק שיגרם לו אם התביעה תידחה ואם ניתן לפצות את התובע בכסף אם לא יינתן הצו. שיקול אחר שנקבע בתקנות הוא “האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש”. על הפונה לביהמ”ש בבקשה לסעד זמני מוטלת החובה לגלות את כל העובדות
שיטת יתרו לפתרון סכסוכים בהישג יד הרלוונטיות, בכדי שבידי השופט יהיו הכלים לאזן בין האינטרסים של הצדדים.
